מיקומך באתר: מאיזה רשלנות רפואית נפגעת?
מיקומך באתר: מאיזה רשלנות רפואית נפגעת?
אחת מהעילות, המהוות בסיס להגשת תביעת רשלנות רפואית, הינה פגיעה באוטונומיה של החולה. מדובר בראש נזק יחודי, אשר פותח במשפט הישראלי ומשמש במסגרת דיני הנזיקין ובתת התחום של תביעות רשלנות רפואית בפרט.
הפגיעה מתבטאת בפלישה למרחבו האישי של אדם ועשיית פעולות ללא קבלת הסכמתו ובניגוד לרצונו. הפיצויים נפסקים בגין נזקים בלתי ממוניים, המתמקדים בעיקר בעוגמת הנפש, שחווה הניזוק עקב האירוע הרשלני, נוסף על הנזקים הגופניים שנגרמו לו.
ביסוד ראש הנזק עומדת ההכרה בזכותו של כל אדם על גופו. תפיסה זו מעוגנת בדוקטרינת ההסכמה מדעת, כנגזרת של חוק זכויות החולה. בהתאם לדרישה זו, המוטלת על הרופאים כחלק מחובת הזהירות המקצועית, שחלה עליהם, יש לקבל את הסכמת המטופל מראש לביצוע הטיפול.
ההסכמה תינתן לאחר שהוצג בפני המטופל מלוא המידע לגבי הסיכונים וסיכויי ההצלחה, הכרוכים בהליך הרפואי, לרבות חלופות טיפול אפשריות. האינפורמציה צריכה להימסר למטופל זמן מספיק מראש בכדי להותיר בידו שהות לשקול, להתייעץ ולהחליט האם הוא מעוניין בביצוע ההליך.
קיראו בהרחבה על: פיצויים בעקבות פגיעה באוטונומיה של החולה
ההלכה המרכזית בה פותחה דוקטרינת ההסכמה מדעת, הינה ע"א 3108/91 רייבי נ\' וייגל.
במקרה זה החליט רופא מנתח במהלך ניתוח גב שביצע, כי קיים צורך לנקוט בהליך רפואי נוסף במטופל.
פרוצדורה זו בוצעה ללא קבלת הסכמת המנותח והובילה לנזק גופני חמור לעמוד השדרה שלו. נפסק, כי ביצוע ההליך הנוסף מבלי קבלת הסכמת המטופל, עולה כדי רשלנות רפואית.
ההכרה בפגיעה באוטונומיה כראש נזק, העומד בפני עצמו, התגבשה בהליך 2781/93 דעקה נ\' בית החולים כרמל.
בנסיבות המקרה, המטופלת חתמה על טפסי הסכמה מדעת לביצוע ניתוח לתיקון דפורמציה בכף רגלה בבית החולים. בהכנה לניתוח ושעה שהמטופלת כבר היתה מטושטשת אובחן ממצא, שהיה אמור לעורר חשד לקיום גידול בכתפה של האישה.
במצב זה היא הוחתמה על טופס הסכמה לביצוע ביופסיה, אשר הסבה נזק לכתפה. השופט אור בבית המשפט העליון פסק, כי התובעת זכאית לפיצויים בנימוק לפיו, חוסר עמידה בדרישת הסכמה מדעת לביצוע הביופסיה עולה כדי פגיעה באוטונומיה שלה ומהווה נזק בר פיצוי.
החדשנות בפסק הדין הינה בכך, שהפיצויים נפסקו למרות חוסר הצבעה על קשר סיבתי בין הנזק הגופני, שנגרם לתובעת, לבין הפרת דרישת השגת הסכמה מדעת על ידי הרופא.
באשר לגובה הפיצויים קבע השופט אור, כי הערכת גודל הנזק תתבסס על שיעור הפגיעה ברגשות הניזוק בשילוב שיקול דעת השופט ואין צורך בהוכחה מדויקת של מידת הנזק.
המשמעות הינה, שבעצם הפגיעה באוטונומיה של הניזוק טבוע ראש הנזק באופן אינהרנטי, מצב דברים, המייתר את הצורך בהוכחת קשר סיבתי בין ההתרשלות, שבהפרת הסכמה מדעת לבין הנזק - פגיעה באוטונומיה.
בפרשת שטנדל, שעסקה במקרה של רשלנות רפואית בניתוח אף, ציינה השופטת דורנר, כי הפיצויים, שייפסקו בגין ראש נזק של פגיעה באוטונומיה, נמוכים יותר משיעור הפיצויים, הניתן בגין ראשי נזק אחרים.
ע"א 9817/02 וינשטיין נ. ברגמן (לא פורסם) הרחיב את היקף תחולת ההלכה גם לגבי נסיבות, בהן לא הוכח קשר סיבתי בין הניתוח הרשלני לנזק שנגרם. כלומר, זכאות לקבלת פיצויים קמה בגין עצם הפגיעה באוטונומיה גם שעה שלא נלווה לכך נזק פיזי.
בתיק ת.א 522/04 מרכז לייזר לניתוחי קרנית בע"מ נ\' דיראוי, הרחיק בית המשפט עוד יותר וקבע, כי זכאות לקבלת פיצויים בגין פגיעה באוטונומיה תקום רק בשעה שלא מתקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות בהפרת דרישת השגת הסכמה מדעת לבין הנזק הפיזי שנגרם.
לעומת זאת, בפסקי דין אחרים לא הוכר פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, גם בנסיבות עובדתיות, שלכאורה הצדיקו זאת ומכאן שטרם הוברר לחלוטין מעמד ראש נזק זה בתביעות רשלנות רפואית.
בואו לשאול ולהתייעץ עם מומחים: פורום רשלנות רפואית
לקבלת סיוע דיסקרטי ליחצו: יעוץ משפטי לנפגעי רשלנות רפואית
רוצה להכיר את כל האפשרויות שבפניך ולקבל החלטה מושכלת? פנה/י אלינו:
