שלום,
לאחר שקראתי את הכתבה בנוגע לרשלנות רפואית בניתוחים להגדלת חזה, חשבתי לשאול כאן האם יש עילה לתביעה בסיפור שלי שמתואר למטה.
בגיל 23 עברתי
ניתוח להגדלת חזה, לאחר הניתוח הבנתי שהתחושה שהייתה לי ירדה.
בצד אחד,נחלש ובצד השני תחושה כמעט אפסית - ממש נמלול חזק.
חייתי עם זה,שמעתי שזה עלול לקרות...
בגיל 26, נולד לי בן מקסים,לאחר כמה ימים שבני בכה וצרח,הבנתי - אין לי חלב!
אני לא באמת יודעת אם אני יכולה לתאר את מה שהרגשתי,עם כל הלידה הקשה שעברתי וקבלת ילד חדש, יש עוד משהו שאני צריכה להתמודד איתו - ניפוץ החלום שלי להניק את הילדים שלי.
לאחר קבלת התיק מהמנתח ובדיקה עם רופא
גניקולוג שמומחה בכירורגיית השד, הוא אמר לי שהמנתח אשם.
שתל גדול מדי בשיטה שמפרידה בין רקמת השד לשריר גורם למחסור בחלב.
הייתה למנתח את האופציה לשים שתל קטן יותר ביטה אחרת שלא הייתה מהווה שום סיכון להנקה, אך הוא לא בחר זאת ומיותר לציין שלא הודיע לי על זה.
יכולת ההנקה הייתה בשבילי התנאי לניתוח הזה והבהרתי לו את זה,ובכל זאץ הוא לא לקח בחשבון את העניין הזה כשהחליט איך לנתח.
מאז הגילוי,כבר עברה שנה וחצי, ועדיין, נצבט לי הלב בכל פעם שאני רואה אמא שמניקה את ילדיה.
ההחמצה שאני מרגישה גדולה מנשוא, שלא לדבר על התקופה הראשונה של הגילוי, שהייתי בוכה על זה ימים כלילות.
היום ההנקה זה גם דבר שהוא חברתי,שאתה נשאל עליו בכל מקום, וזאת הייתה עוד התמודדות שלי, למעט ההתמודדות עם ההחמצה האישית שלי.
נאחזתי בהנקה כמה שיכולתי בשאיבות אינסופיות שכל פעם יוצא לי כ-20CC רק בשביל לתת את המעט מאד שאני יכולה.
החלום שלי,מהיותי בת עשרה,פשוט הלך,נגוז בגלל הגשמת חלום אחר.
יכולתי להגשים את שני החלומות אך הרופא מנע זאת ממני.
אשמח לשמוע,מה יש לך להגיד בעניין,
תודה רבה,
אורטל
