שלום, אמי נפטרה לפני כמעט 8 שנים כשההיתי בת 11. היא חלתה
בסרטן השד, טופלה באיכילוב קיבלה
כימותרפיה סיימה את הטיפול והתחילה הקרנות רק שאז התחילו לה כאבים בגב שכנראה היו בגלל גרורות היה לה קשה ללכת ואחותי הגדולה שאז טיפלה בה התקשרה לרופאת משפחה כדי שתדבר איתה, הרופאת משפחה שלחה אחות לבית והם החליטו להעביר אותה להוספיס בתל השומר וזאת בניגוד לטיפול שנקבע ע"י האונקולוגית, הבטיחו לאחותי שהיא תמשיך את כול הטיפולים דרך ההוספיס מה שלא קרה כמובן כי בעצם זה מקום לאנשים סופניים ושיקרו לה, כשהכניסו את אחותי לשיחה עם עו"ס מההוספיס כדי להכין אותה לקראת מצבה המדרדר של האם, אחותי הייתה בהלם מהדברים וזה בכלל לא מה שסוכם מלכתחילה העוסית גם כן לא הבינה אחותי הסבירה לה שהמצב של האם לא היה סופני מלכתחילה והם לא הבינו למה אשפזו אותה שם. הם ביקשו את התיק הרפואי שלה ואחותי נסעה לאיכילוב והביאה את התיק לתל השומר (כול זאת לאחר מעל חודש שהייתה בהוספיס ולא קיבלה שום טיפול מלבד מורפיום לשכך את הכאב) כשראו את התיק החליטו להעביר אותה למעונות מכבי שם הם ניסו לתקן את הטעות ניסו לטפל בה אבל כבר היה מאוחר מדי הגרורות התפשטו ועדיין המשיכו להסתיר את האמת ועינו אותה בטיפולים שכנראה היו כבר מיותרים. שלושה שבועות לפני שנפטרה התקיימה וועדה רפואית לגבי מצבה וגם אז שיקרו לאחותי והסתירו את מצבה אמרו שהסרטן התפשט אך אמרו שבמקרה הכי גרועה היא לא תוכל ללכת ותישאר בכיסא גלגלים. ורק שלושה ימים לפני שנפטרה אחרי שידיד של המשפחה שבא לבקר שהוא גם רופא דיבר עם הצוות במעונות מכבי וביקש מהם שיספרו לאחותי, והם באמת נזכרו לספר.
אחותי (שגדולה ממני בעשר שנים) לא תבעה את בית החולים כי לא ידעה ולא מזמן כשאני שמעתי את הדברים מפיה נורא התעצבנתי על האופן שבה התנהלו הדברים כול כך הרבה רשלנות ושקרים, ההיתי קטינה אז ולא יכולתי לעשות דבר והיום כשאני מעל גיל 18 האם אני יכולה לתבועה קראתי שבמקרים מיוחדים אפשר לתבועה גם אחרי 7 שנים
תודה ויום טוב
