אבא בן 52 עבר ריסוק לאבן גדולה בכלייה ימין בתחילת החודש והוכנס לו גם סטינט , אחרי שבוע התחיל להתלונן על צריבה במתן שתן וכאבים עזים שפנה בעקבותם לרופא משפחה שהוא גם זיהומולוג שבקש ממנו לעשות תרבית שתן ,בתרבית צמח קלבסיילה ESBL שעמידה כמעט לכל תרופות חוץ ממשפחת הקרבאפנימס ואמיקצין ו טאזוצין .
עכשיו רופא המשפחה שהוא גם זיהומולוג מסרב לתת לאבא אנטיביוטיקה כל עוד שאין חום, מחשש שהחיידק יפתח עמידות גם נגד האנטיביוטיקה שהוא רגיש לה.
מאז שאבא ידע שיש לו החיידק הזה והוא במצב נפשי ירוד לא אוכל לא שותה לא יושן , היחסים שלו עם אמא התקלקלו , לא יוצא מהבית ממש כל הזמן במיטה שלו . בנוסף לכאבים החזקים בזמן הטלת שתן . פשוט הרסו לנו את החיים , ואבא מפחד להדביק אותנו.
הזיהומולוג אמר שאבא נדבק בחיידק בבית חולים כי החיידקים האלה נמצאים בעיקר רק בבתי חולים . וכנראה נדבק בעת החדרת הסטינט בצורה לא סטרילית , יש לציין שבתרבית שתן מלפני הריסוק לא צמח קלבסיילה ואחרי הריסוק אבא לא אושפז בבתי חולים או באיזושהו מוסד סיעודי או רפואי .ולא קיים יחסי מין עם אמא או כל אישה אחרת.
שהייתו בבבית חולים רמבם שבה בוצע הריסוק הייתה בסך הכל 6 שעות 2 בריסוק ובהתאוששות ו 4 במחלקה .ואף אחד מהצוות הסיעודי או הרפואי נגע בסטנט בזמן שהייתו חוץ מהצוות בחדר הריסוק.
האם ניתן להוכיח קשר סיבתי??
עוד שאלה:
לפי חוק
זכויות החולה חלה חובה על המטפל למסור מידע אודות הסיכונים והסיבוכים של הניתוח. הרופא אמר לנו שייתכן שאבא יסבול מזיהום אבל לא אמר לנו שייתכן שהזיהום יהייה כל כך ך קשה עד כדי כך שאין לו טיפול, כי לו היינו יודעים שיש סיבוך כזה לא הייה אבא עושה את הריסוק כי האבן הייתה אסימפטומטית ולא מפריעה לו ולא גורמת להידרונפרוזיס קשה או בינוני .
אז למה הרופא לא אמר לנו על כך שישנם חיידקים כאלה שאין לה טיפולוהם יכולים להיות חלק מהזיהומים ? למה עשה לנו את עניין הזיהום כעניין פשוט ??
תודה
